פטפטו – פורום שאלות ותשובות ישראלי
השאלות המדורגות ביותר
צפה בכל השאלות
סטטוסים מככבים
צפה בהכלרק עוד 3 שעות
לפני 6 ימים
למצוא זמן גם לדברים הקטנים שעושים לך טוב
לפני 7 ימים
לא נרדמתי אתמול בכלל, איך שורדים
לפני 7 ימים
נראה שהאתר הזה לא באמת פעיל אולי יש שעות שכן?
לפני 9 ימים
דיונים פעילים
צפה בהכל
כתיבה נבחרת
צפה בהכלחוויהפאדיחת חיי בטיול שנתי
הייתי בטיול שנתי, נעזוב את זה שהיה מחריד, ותקעו אותנו לישון בחווה עם תרנגול הודו שלא הפסיק לצרוח כל הלילה, אני הסתובבתי עם שקית פסטרמות, אכלתי נהנתי הסתובבתי בחווה עם חברות וראיתי שטח כזה שהיה בו פרות, אז בצחוק נפנפתי בפסטרמה ואמרתי לפרה "הנה אח שלך" מפה לשם החוואי היה מאחורי והפרצוף שלו לא הראה סימני שעשוע ההיפך הוא הנכון 😀
סיפורJ’accuse moi-même (אני מאשים את עצמי, צרפתית)
אשמח לביקורת, טיפים וחוות דעת. לגבי ניקוד דקדוק או איות שגוי, אני מודע לזה וזאת אכן בעיה שזקוקה לטיפול. גם היום צייצו הציפורים. וגינת הצמחים הייתה יפה כתמיד. הם אפילו אמרו "יום שמשי ונעים כל כך אסור לבזבז". ולא יכולתי שלא להסכים, הדשא היה ירוק עז והאדמה רכה, ואני לא אוהבת לבזבז. ארון הבגדים היה עמוס צבעים וצורות, וכולם התערבבו וקפצו כשנפתח. אני תוהה אם גם הבגדים יודעים שזה הוא יום שאסור לבזבז. הבוקר כבר הפך צהריים, והסיכוי לבזבז אותו עלה עם השמש. בתנועה חפוזה הכנסתי את המפלצת לתיבת המתכת שמתחת למיטה. אולי הייתי נמהרת מידי? איך אוכל לצאת כשהמפלצת חשופה כך? אילו ידיים יוכלו לשוטט בחדר שלי? כשאני בחוץ, מתפנקת עם האדמה. הם שאלו אותי למה אני בשקט. אך בעצם שאלו ללא קול, מדוע אינני צוחקת לסיפורי הגוזמה שלהם. ומדוע אינני נאנחת בעצבה לסיפורי הכאב. המבטים שלהם ננעצו בי בעוינות, "את חושבת שאנחנו טיפשים?" רצה לומר ילד עם שיער שחור. "למה את מביטה בנו בוכים בעיניים יבשות?" אמרו ללא קול, שפתי אחרת. רציתי להסביר להם, אבל כיצד יכולתי?. הילדים לא הכירו את המפלצת כמו שהכרתי אני. לפני ימים ספורים קראתי ספר של רומנטיקה, היה כתוב בו שאהבה מרפאת כל כאב. זה היה מגוחך, הספר לא הבין מה זאת אהבה. ובדרך לביתי רציתי ללחוש זאת לתיבת המתכת. רציתי לשאול אותה אם אמא באמת אוהבת אותי כמו שאמרה בכל פעם. ליבי הלם בחוזקה כשאימי עמדה בפתח הדלת, מושיטה ידיים לחיבוק אהבה. ואז בתוך ידייה אזרתי אומץ ללחוש "אמא, אם אהבה מרפאת כאב, אז איך יכולה אהבה לכאוב?" אימי צחקה ברוך ועיניה נצצו בשמש. היא חיבקה אותי ואמרה, "יקירתי, לפעמים קשה להסביר אהבה." ואני נשארתי עם השאלה. הלילה התקרב שוב, וכשהשקט השתרר המפלצת יללה ביגון. תיבת המתכת הייתה כבדה היום וכבר לא יכולתי להרים אותה יותר. אז גררתי אותה החוצה והאכלתי אותה. בלחישות על סיפורים ומחשבות מטושטשות. פחדתי שהיא לא תרצה לחזור הלילה. אבל כשסגרתי אותה בקופסא שוב,המפלצת הייתה קלה. ועד סופו של הלילה המפלצת שקטה מתחת למיטה. התעוררתי לאור הכוכבים, והם נצצו לי במשובה. מזמינים אותי להצטרף . ובדמיוני אני כוכב גדול יפהיפה, וגופי כאילו לועג לכך, מרוט ובלוי. שאלתי את אבי אם המפלצת יכולה לאהוב. והוא ענה שהיא אוהבת אותי. הם דיברו על מפלצות היום, אחת מהם סיפרה בעיניים דומעות שהיא מכירה אחת. והילדים האחרים לעגו לה, הם לא האמינו במפלצות . ולפני שיכולתי להבין "לי יש מפלצת" אמרתי. הם השתתקו והסתכלו עליי, ואז אחד על השני. ובעיניהם יכולתי לראות ברק של עליזות, הם רוצים לספר בגוזמה?. ליבי דהר כשאמרתי בקול "יש לי מפלצת בבית, והיא בתיבת מתכת מתחת למיטתי, בואו איתי לראות." הם הקשיבו לדבריי, ועקבו אחר צעדיי. הם היו סקרנים כנראה, הם רצו לראות את המפלצת. היום לא חיכתה לי אמא בכניסה. ודמעות קטנות בקעו מקצוות עיניי. "תכנסו איתי לחדר? היא בתיבה שמתחת למיטה" ,שמעתי את פי לוחש. הם הנהנו והתלחששו בחיוכים קטנים ואני בפחד חייכתי גם כן. לא יכולתי להוציא את התיבה, כאילו נדבקה לרצפה. הצללים של הילדים גדלו מלפני, עד שכבר רכנו מעליי. הם דחפו אותי הצידה והתחילו למשוך את התיבה, והיא בשקט בכתה. הם הקשיבו ללחישות כולן, ואז בכו גם הם. הם צחקו שוב, נגעלו ומיררו. הגופים שלהם רעדו ללא שליטה. והעיניים נפערו לרווחה. אחד נסוג ואחרת קראה בקול, ולא ידעתי מה אפשר לעשות. בנקישה רמה דלת הבית נפתחה, זאת הייתה המפלצת. הצעדים הלכו והתקרבו, והילדים מיהרו אל דלת הכניסה. הפחד ממנה כבר מילא את החדר. ליטפתי את התיבה ושרתי על כוכבים. בעיניים עצומות דילגתי למטבח, ושרתי חזק, כדי שלא אשמע את הקולות שמעבר לדלת. לילות שקטים החליפו את עיניי העצומות, והזיכרונות עלו אחד אחרי השני. וכשחזרתי לחדרי, שם מצאתי אותה. המפלצת יבבה על הרצפה. עמדתי מולה, והקול שלי רעד. סיפרתי לה על גוזמאות ועל פחדים. צחקתי ובכיתי, עד שלא נשארו לי מילים. התיבה חרקה. כשפתחתי את עיניי, במראה שמולי השתקפה המפלצת, צוחקת ובוכה. העולם נעשה מטושטש מדמעות. נשארתי ערה, מקשיבה לקולות שמעבר לדלת, ומחפשת מילים שעדיין לא הצלחתי לומר.
סיפוראיך עצרו אותי לתחנת משטרה כשהייתי בן 12
אז היה היה זה יום נחמד שבו חזרתי מהבית ספר, הכל היה כרגיל, פתאום דפיקות בדלת, הלכתי לפתוח והנה אני רואה שני אנשים בלבוש אזרחי אשר זיהו את עצמם כשוטרים בשבילי (לא שביקשתי) ושאלו אם *השם שלי* נמצא בבית, אמרתי להם שכן, והם אמרו לי שהם צריכים לקחת אותי למעצר, לא כזה הבנתי למה, אבל הייתי סבבה עם זה, זה לא שעשיתי משהו רע אחרי הכל, בכל מקרה אמא שלי שמעה את הדיבורים מהדלת והגיעה לשאול מה הם רוצים, כשהיא שמעה שהם רוצים לקחת אותי למעצר היא די איבדה את זה, אמרה להם שהם בשום פנים ואופן לא יקחו אותי בלי שהיא תתלווה אליהם, קיצר וויכוח קטן ואני ואמא שלי נכנסים לרכב די אזרחי ונוסעים לתחנת המשטרה, בדרך אמא שלי הצליחה לגרום להם להגיד לנו במה אני בכלל מואשם (כזאת היא, אף אחד לא יכול מולה) ומסתבר שאני מואשם בשריפת מגלשה בגן משחקים, ובכן...הייתי יכול להיות רגוע, כי היי! זה לא אני, קיצר אחרי כל הטקס הזה של ה'כל מה שתגיד יוכל לשמש נגדך בבית המשפט' רצו להעלות אותי למשפט, ילד בן 12 ? פסיכי אני לא יודע אם זה אפילו נשמע הגיוני, בכל מקרה הזמינו לי עורן דין חבר של המשפחה וכל השיט הזה, הכניסו אותי לחדר חקירות הראו לי תמונות של ילדים מסוימים ואם אני מכיר אותם, כמובן שלא הכרתי, אני בקושי יוצא מהבית החברים היחידים אלו החברים בבית ספר וטיפה מהשכנים בבניין, בכל מקרה בגלל שאהבתי לקרוא ספרי מתח כמו אלו חשבתי שאני יודע מה הטריקים של משטרות בחקירות אז יעני עשיתי כל מה שהם לא רצו, לא הסתכלתי להם בעיניים, לא שיתפתי פעולה, איזה חי בסרט הייתי, קיצר הייתה לי אחלה חוויה כי וואלה אני לא האשם, הגיע הערב שאני עוד שם, תקוע, אמא שלי עצבנית על כולם, ובסוף הגיעו להבנה המיוחלת שאני לא מי שהם חיפשו, והטעות שנוצרה קרתה רק בגלל שלחשוד שלהם ולי יש את אותם השמות פרטיים והמשפחה BRUH, כאילו הם אמרו "אה, זה השם ? נלך על הראשון ברשימה שהוא הכי קרוב למקום ה'פשע'" בכל מקרה שחררו אותי, אפילו לא ביקשו סליחה או הביאו לי פיצויים אבל אני קיבלתי אחלה חוויה מי ששי לו כוח לקרוא את כל זה הוא בהחלט משועמם וכן זה מקרה אמיתי שקרה, אני לא צוחק
סיפוראיך קהילה קטנה הצילה לי את השבוע
הייתי תקוע בבעיה במשך ימים, וכמעט ויתרתי. שאלתי כאן בקהילה, ותוך שעה קיבלתי שלוש תשובות מדהימות. לפעמים כל מה שצריך זה אנשים טובים שמוכנים לעזור.
יש לכם שאלה? פטפטו הוא פורום שאלות ותשובות ישראלי
יש לכם שאלה? בפטפטו אפשר לשאול הכול, לקבל תשובות מאנשים, להשתתף בדיונים ולשתף יצירות במדור כתיבה. התוכן שנבחר לעמוד הבית פתוח לקריאה, והרשימות המלאות וההשתתפות זמינות דרך פרופיל קהילתי. אנחנו קהילה חדשה, ושואפים לתת לכם מקום שבו תוכלו להרגיש כמו בבית.
מדריכי עברית — דוגמאות והסברים פתוחים לכולם